מערכת המשפט

דו"ח ועדת סלונים נבו (מאי 2009) פרט ליקויים מהותיים בעבודתם של פקידי הסעד לסדרי דין : ניגוד עניינים , כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה , אי מתן אפשרות ללקוח אפשרות להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט, אימוץ מלא של התסקיר על המלצותיו ע"י בתי המשפט (חותמת גומי), העדר מעקב, פיקוח ובקרה, אי קיום נהלים ועוד . מאידך, בתי המשפט לענייני משפחה ונוער רואים בתסקיר סוף פסוק . שיטת העבודה של פקידי הסעד המפורטת בדו"ח גורמת להטיה, עיוות הצדק, עגמת הנפש נזקים קשים ובלתי הפיכים ועוד ל"מטופל" ע"י פקידי הסעד ובתי משפט לענייני משפחה ונוער . מסקנות הדוח ידועות למשרד הרווחה מזה שנים מוועדות קודמות אולם לא יושמו. מה ההשלכות והמשמעויות כשבתי משפט לענייני משפחה ונוער מקבלים מאחורי דלתותיהם הסגורות ללא עוררין, המלצות על בסיס עובדתי רעוע, לא בדוק, ומופקר של פקידי הסעד? האם שיטת עבודה זאת מועילה או גורמת נזקים קשים בלתי הפיכים? מה חושב האזרח על עובדי מדינה אלו שקרו בדרכו? מכתבה של אודליה חביבי לשופט הנוער אורי בן דור משיב לשאלות אלו (מתוך אתר הרהורים על משפחה ...